פסק-דין בתיק רע"צ 40633-02-10

נתוני רקע ועובדות:

1.         לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת ר' באום, מיום 31.1.2010, בתיק

02-38952-08-5 (להלן: "תיק ההוצל"פ"), שהוגשה ע"י הנאמן על מאפיית אריאל הנמצאת בהקפאת הליכים, ואשר נשואה תקיפת החלטת כב' הרשמת אשר דחתה את בקשת המבקש להפחתת שכר טרחת כונס הנכסים שמונו בתיק ההוצל"פ (להלן: "ההחלטה").

2.         כונס הנכסים בתיק זה, מונה על פי בקשת  הנושה המובטח, בנק דיסקונט (להלן: "הזוכה"), למימוש משכנתה על חנות לממכר מוצרי מאפית אריאל ברח' הרצל 32, בהדר הכרמל, חיפה (להלן: "הנכס"). סכום החוב המובטח אשר, בגינו ננקט הליך המימוש, עמד נכון למועד תחילת הליכי ההוצל"פ ביום 26.8.08 על סך של 153,715 ש"ח.

3.         על פי הבקשה מכירת הנכס נעשתה ביוזמת החייב, כמו גם איתור הרוכש, וניהול המשא ומתן עמו. המימוש נעשה באופן מוסכם, החוזה עצמו נעשה ע"י ב"כ החייב, כאשר כונס הנכסים לא נקט בהליכי פרסום, התמחרות או ניהול הנכס. פעולת האישור העיקרית למכר נעשתה ע"י הנאמן בפני כב' הנשיאה ב. גילאור, בבית המשפט המחוזי בחיפה (פר"ק (חי') 12617-07-09).

בטרם מתייחס המערער לעניין שכר הטרחה לגופו, הוא מפנה להחלטת כב' הרשמת ר' באום, מיום 31.1.10. בהחלטה זאת למעשה נקבע כי כונס הנכסים זכאי לשכר טרחת כונס נכסים בשיעור של 122,325 ש"ח (105,000 ש"ח + מע"מ), ועל כל אלה, לשיטת כונס הנכסים, הוא זכאי לשכר נוסף של 11,550 ש"ח בגין נקיטת הליך ההוצאה לפועל.

טענות המבקש

4.         המבקש טען באריכות ותקף את ההחלטה. לטענתו ביום 27.12.09  קבעה למעשה כב' הרשמת באום כי דבר פסיקת שכר הטרחה לכונס הנכסים טרם נעשה ואילו בהחלטה אשר ניתנה כחודש מאוחר יותר, ביום 31.1.2010 , קבעה כב' הרשמת באום כי שכ"ט כונס הנכסים נקבע בהחלטה קודמת של כב' הרשמת י. מישורי (כתוארה אז) מיום 5.10.09. המבקש טען כי טעתה כב' הרשמת באום בהוסיפה בהחלטתה כי אם הנאמן חלק על ההחלטה הנ"ל, היה עליו להגיש בקשת רשות ערעור במועד.  לטענתו, שתי החלטות נוגדות אלו העמידו את המבקש במצב בלתי אפשרי שכן אם טרם ניתנה החלטה סופית ביום 27.12.09 בדבר שכ"ט טרחת הכונס, לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור. מה היה עליו לעשות כשאר כחודש לאחר מכן, ניתנה החלטה נוגדת אשר קובעת כי כן נקבע שכר טרחת הכונס, אולם בשלב זה כבר חלף המועד להגיש בקשת רשות ערעור? עוד לטענתו, שכר כונס הנכסים נפסק לאחר סיום הטיפול המשפטי בהליך, כולל הגשת דו"ח סופי לתיק ההוצל"פ. במועד החלטתה של כב' הרשמת מישורי (כתוארה אז), ביום 5.11.09, טרם הוגש דו"ח סופי וטרם נסתיים הטיפול הכרוך במכר הנכס. לטענת המערער המילים בהחלטתה של כב' הרשמת מישורי  ".. .שכר הכינוס יהיה בהתאם לתקנות..." לא כוונו ולא באו לאשר את שכר טרחתו של כונס הנכסים. יש לראות מילים אלו כמתייחסות להליך ביקורת הוצאת הליך כינוס הנכסים בפני המוציא לפועל או כתוספת גרידא כמוה כפליטת קולמוס.

5.         בנוסף נטען כי, ההליך נשוא תיק ההוצל"פ היה הליך של מימוש משכנתא של חנות ולא הליך של מימוש משכנתא כמשמעותה בסעיף 81ב1(א) רישא לחוק ההוצל"פ. היות ואין כאן הליך של מימוש משכנתא של דירת מגורים, נטען כי אין כל תחולה לתקנות שהותקנו מכוח סעיף 81ב1(ד) לחוק, הן תקנות ההוצאה לפועל (שכר טרחת עורכי דין וכונסי נכסים) תשס"ב  - 2002 (להלן: "התקנות"). כונס הנכסים עצמו ביקש ביום 23.08.09 לפסוק שכ"ט כונס נכסים בגובה 6% בצירוף מע"מ כחוק. ואילו היו מחילים את נוסח התקנות, יוצא כי כב' הרשמת י. מישורי, פסקה שכ"ט כונס נכסים העולה על השכר המבוקש. לפיכך, ברור למדי, כי אין בהחלטת כב' הרשמת י. מישורי, מיום 5.10.09, כל פסיקה מהותית של שכ"ט כונס הנכסים. טקסט ההחלטה מלמד כי הדברים נאמרו בזיקה לבחינה הפרטנית של הוצאות הליך כינוס הנכסים אשר תעשה בעתיד. אין זה סביר כי כוונת כב' הרשמת  הייתה לפסוק שכר טרחה בעיצומו של הליך כינוס הנכסים בטרם הושלם וכמו כן קשה להניח כי החלטה כה מרחיקת לכת וכה משמעותית דוגמת פסיקת שכר טרחת כונס הנכסים תעשה ללא מתן הזכות היסודית של טיעון לצד הנפגע ובמיוחד ללא קיום חובת הנמקה מלאה מצד כב' הרשמת.  המבקש טען כי לאור האמור אין יסוד, לפרשנותו של כונס הנכסים, לפיה שכר הטרחה המגיע לו עבור עבודה בהיקף שולי בלבד, יעמוד על 134 אלף ש"ח.

6.         עוד לטענתו, אין לאשר שכ"ט על פי התקנות, היות וכל העבודה המשפטית המהותית נעשתה בידי החייב, בא כוחו, הנאמן על מאפיית אריאל ובסיוע ושיתוף פעולה מלא מצד בנק דיסקונט, הרי שכונס הנכסים לא נדרש לאותן פעולות שגרתיות של כונס נכסים מן המניין: פרסום, התמחרות, תפיסת החזקה וניהול הנכס. לפיכך, המערער סבור כי בנסיבות אלה אין הכונס זכאי לשכר העולה פי חמישה ופי שישה על הנהוג בגין מכר של מקרקעין (1% מערך הנכס). המבקש טען כי לאור נתוני הליך המימוש, שכרו של כונס הנכסים במקרה זה צריך לעמוד על סכום כולל שאינו עולה על 25 אלף ש"ח. אין כל הצדקה לטעמו, לתעריף הדמיוני הנדרש ע"י כונס הנכסים. עוד לטענתו, החלטתה של כב' הרשמת י. מישורי מיום 5 לאוקטובר 2009, כי שכר הכינוס יהיה בהתאם לתקנות, מנוגדת לעיקרון על פיו יש לשמוע את הצד שנפגע טרם מתן ההחלטה.  לטענת המבקש לאור תקנה 6 לתקנות, אם נעשה הסדר מוסכם בין הזוכה לחייב, או בין החייב  לכונס הנכסים הרי ששכר טרחת הכונס נגזר מהסכום שעל החייב לשלם על פי ההסדר, לזוכה. במקרה שלפנינו הסכום ששולם לזוכה הינו 191 אלף ש"ח. מסכום זה יש לגזרו 6% כשכר טרחה לכונס,קרי 11,460 ש"ח בתוספת מע"מ, ועל כך יש להוסיף שכר טרחה של ף 10% מהפיגור (ועד גבול של 10,000 ש"ח צמודים למדד המחירים לצרכן). מכאן ששכר הטרחה על פי התקנות הינו 24,091 ש"ח ולא 134,000 ש"ח.

עמדת החייב

7.         החייב בתיק ההוצל"פ, המשיב 2 לבקשה, הצטרף לבקשת המבקש, הנאמן וטען כי כונס הנכסים לא ביצע כל פעולה מעשית במובן של ניהול הליכי הכינוס. תיק ההוצל"פ נפתח בגין חוב כולל של 157,000 ש"ח כאשר הנכס נשוא המשכנתא נאמד בסך של 800,000 ש"ח - 900,000 ש"ח. כונס הנכסים לא פעל בתקופת הכינוס לגביית דמי שכירות חודשיים, אשר עד ליום מכירת הנכס היו מהווים סילוק מלא של חוב החייב בתיק ההוצל"פ ואף מייתרים את הליכי המכר. אי גביית דמי השכירות מהווה מחדל של כונס הנכסים ואי ביצוע של התפקיד המוטל עליו. מכל מקום, לטענת החייב שכר טרחתו של כונס הנכסים מגיע כדי 66% מערך קרן החוב הפסוק, דבר שלא יעלה על הדעת בנסיבות תיק זה.

טענות כונס הנכסים

8.         הכונס לא הגיש תגובה לבקשה, אולם ב"כ התייצב לדיון ביום 05.09.10 וטענה כי יש לדחות את בקשת המבקשת מחמת העדר יריבות. לגופה של הבקשה טענה ב"כ הכונס כי השכר שנקבע הוא בהתאם לתקנה 5 לתקנות, ובהתאם לחישוב אריתמטי מדויק. לפיכך אין לגרוע מסכום סכר הטרחה שנפסק לכונס כדין. בית המשפט הציע לצדדים הצעה לסיום תיק זה אולם ביום 14.09.10 הודיע כונס הנכסים כי הוא עומד על כך כי שכר טרחתו יהיה בגובה השכר שנפסק בהחלטה מיום 31.1.10.

דיון

9.         לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, בהתאם לסמכותי הנני מחליט ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו.

ראשית לטענת ב"כ הכונס (המשיב 1) להעדר יריבות. מאחר והמבקש הינו נאמן לגבי נושי מאפיית אריאל ומאחר ויתרת התשלום עבור הנכס (לאחר הנושה המובטח) עוברת לנושי מאפיית אריאל, כל פעולה אשר תקטין יתרה זו, תעמוד ביריבות ישירה. על כן, אני דוחה טענה זו של העדר יריבות.

10.        באשר לערעור לגופו של עניין, לאחר ששקלתי את מכלול הטענות ועיינתי בהחלטות כב' הרשמות כפי שאפרט להלן, דין הערעור להתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לכב' הרשמת על מנת שתקיים דיון בבקשה לגופה ותיתן החלטה בעניין גובה שכ"ט הכונס.

 אבהיר מסקנתי זו.